הדר קמה

11.10.23
הספד להדר
הדרי ילד שלי אהוב, עלם חמודות, אוצר תכול עיניים.
בלידתך ובמותך הפתעת בזמנים. בחייך, דייקת אותם עד כלות.
הפכת אותנו הורים לראשונה, אז הבנו מהי אהבה שאינה תלויה בשום דבר.
לימדת אותנו שלשאת אותך על ידיים, כל אימת שתרצה, זה נכון. לימדת אותנו שלישון במיטתנו, כל אימת שתרצה, זה נכון. לימדת אותנו שאתה נרדם רק כשאתה מחזיק את השרוול של אבא, זה בסדר. לימדת אותנו שלזחול על האדמה בכל מקום, גם בפארק אסטריקס בצרפת, בן שנה עם חורים בברכיים של המכנסיים, כשכולם מסתכלים עלינו באופן משונה, זה בסדר. לימדת אותנו שאין צורך בנעליים צעד ראשון, עד שנכנס לך מסמר לכף הרגל. לימדת אותנו, שההחלטה שלנו אצל מי להפקיד אותך כפעוט, גן, בי"ס, תיכון, היא נכונה.
לימדת אותנו שלתלוש אותך מהעמק לארה״ב זה קשה, עצוב להיפרד מכולם, אבל זה שווה. הרגע בו אתה ושירה יושבים על מזרון בודד בביתנו הריק ערב הנסיעה, נפרדים בבכי תמרורים מחמי הכלב שלנו הראשון, זה עצוב. לימדת אותנו שאפשר לעשות חברים בארץ חדשה, גם אם הם דוברים יפנית בלבד. לימדת אותנו שאתה יכול לעשות לעצמך חיים חדשים במקום אחר, בלי לוותר על חייך פה בעמק.
לימדת אותנו, כשנסעת בפעם הראשונה למחנה של הצופים בוושינגטון, שזה עושה לאמא לחפש חלק בגוף, איבר ממש, שנדמה שחסר לה.
לימדת אותנו להתמודד עם ילד שהופך לנער, ותוך כדי משובת הנעורים שלך להיות איתך בכל רגע באהבה אין סופית ואמונה אמיתית, שאפשר לסמוך עליך עד כלות, וזה נכון.
התמיינת למכינה, ומאותו הרגע בחרת בדרך שהיא שלך, ורק שלך ובעצמך. בפגישתך הראשונה שם, למרות שהתקיימה בחדר לא ממוזג היטב, מה שעשה לך לא טוב בכלל, לימדת אותנו, שגם על זה אתה יכול. בינתיים אנחנו בבית למדנו, בקושי רב, לחיות עם ארוחות ערב יומיות בלעדיך. בלי הרעש שלך, מאוחר, כשאתה חוזר, בלי שאתה חוטף מהסלט, מהקערה המרכזית, בעמידה, כולך מיוזע ורב עם שירה ועלמה על הכף, ואם זה מותר. כשיצאת למכינה לימדת אותנו לחיות עם חלק מהנשמה שלנו חסרה, אבל גאה ומתגעגעת ומצפה לשובך, ואתה שבת.
לימים נודע לנו על ההכנות שעשית שם במכינה לעבור את הגיבוש ליחידה. ילד נחוש, חדור מטרה, נותן עבודה קשה מבלי לומר מילה. ומצליח.
הניתוק ממך בזמן הגיבוש לחמישה ימים מאתגרים כ"כ עבורך, היו קשים מנשוא לנשמה שלי. ענדתי את השעון הגדול והמכוער שלך כל השבוע, ואמרתי שאם אתה שם סובל, אני איתך, באלגנטיות. זה כל מה שיכולתי לעשות. ביום האחרון התקשרת בארבע אחה"צ ובישרת לי שעברת. אח"כ ספרת לי רק התמודדות אחת שם, שלגמרי חידדה לי איזה תעצומות נפש היו בך.
נכנסת למסלול. אני הייתי מוטרפת מדאגה אבל התמודדתי עם אתגר היום. השבוע. הטי״ח, הכל מיני שבהמשך, שאני בכלל לא יודעת מה הם. הסתפקתי בלתת מזור לנשמתך כשאתה בבית, בחיבוק ובנישוק, עוד בוקסר ארוך שמונע שפשפות. התבוננתי בך בגאווה מודאגת, ניסיתי לתת לך אוכל טעים וכמובן בריא. במוצ"ש בסטופ מרקט עלמה ואני בוחרות לך חטיפים, אבל רק מה שזיסר מרשה. בלי שוקולד... ובריאים. עלמה ואני צעדנו גאות בשוחות ה"סטופ", מאד ממושמעות, ואוספות לסל ״בריא לא בריא, בריא לא בריא״. אח"כ הייתי מסיעה אותך לסירקין ומרוויחה עוד כמה דקות של חסד.
בסיום המסלול לא ידענו את נפשנו מגאווה. אני מקווה שגם אם לא אמרנו לך, ידעת שמה שהשגת בכוחות הכוחות שלך, הפך אותנו להורים גאים. ידענו שאתה במקום מן המעולים, עטוף בחברים אחים אהובים, ואתה אהוב, ואנחנו יכולים לישון בשקט כי אתה במקום הכי בטוח בצבא.
לאחרונה אנחנו רואים אותך הופך למבוגר צעיר ומתמוגגים ממך. על אמת. ואת זה לא הסתרתי, אולי אמרתי שלוש פעמים לסובבים אותי. ואולי שלושתן היו יותר מדיי. אנחנו יודעים שאתה עושה עבודה קשה, מוצא זמן לחיות בת"א, להיות בן זוג לתמרי, להוביל את קבוצת הכדורגל בכפר ידידיה, להיות במשחק של מכבי נתניה במוצ"ש, ללמוד, לתכנן עתיד, להבין בכלכלה, לטייל בחו"ל, לשחק בהקפצות כדור בחוף הים בת"א. ״אמא את לא יודעת איזה כיף זה. ככה במעגלים מי שבא נכנס, אמא את לא יודעת כמה כיף לי עם החברים".
מזה תקופה שאתה נפרד מאיתנו, עכשיו אנחנו מבינים.
בנית עם אבא פרגולה בבית - שעות אחרונות של חסד. על אף העומס הרב לאחרונה בעיסוקיך, נסעת לבדך עם סבא ללילה בים המלח. היית עם הצוות בפסטיבל התמר, וחגגתם כמו איזה כמה משוגעים. ישנת פעם אחרונה כפיות עם אסף ודולב, בורחים מהשמש והזבובים בים המלח, כי כאמור, חום זה לא בשבילך.
חגגנו כל המשפחה אצל ממי ביום שישי האחרון, שיחקתם "שם קוד" בסוף, עד שממי נאלצה לפנות אתכם. השארת לעלמה ולשירה בריכת קרח, אותה אתה בנית, בחצר, ונטעת לנו עץ מנגו בחזית.
ממני נפרדת, במילים, שלא היו שגורות הרבה בפיך. לפני שבועיים עם הקפה של שישי אחה"צ אמרת - ״אמא אתם ההורים הכי טובים בעולם, באמת" בעיניים מזוגגות תכלת ים.
הדרי שלי, בכאוס של מדינה המונהגת ע״י ממשלת פח, בושה וביזיון, נפלת גבר גיבור בקרב ארור, לוחם ביחידה שכ"כ אהבת. היחידה שזיהתה את הכישרון שלך והעצימה אותך לתפארת.
נפלת לצד מפקדך האהוב עילי זיסר שמעתה אתה חולק איתו לא רק את יום הולדתך, אלא גם את יום מותך. נפלת כשאתה מציל אחרים, אזרחים, נשים וטף.
הדרי, אהבת את החיים, טרפת אותם, וסיימת אותם במלוא העוצמה ובגבורה. במשפחה שלנו המצומצמת נותרנו עם שירה שהיא העתק שלך בגרסה נשית וקצת אחרת, ועם עלמה שאתה אמרת שהיא למעשה, הכי מוכשרת במשפחה.
אבא ואני נשמור עליהן כמו שהיית רוצה, יחד עם תמרי, ונמשיך את חיינו כמו שהיו, קצת שונים, עם תהום בלב. נשמח, נבכה, נתרסק, נתפרק, נתאושש נתמודד ונמשיך הלאה.
ילד שלי אהוב, טוב וגיבור, נוח על משכבך בשלווה ובשלום לנצח.
אוהבת אותך נשמה שלי.
אמא

---
מקור: https://www.octseven.com/profile/8DR0I7